ביום שישי פרסמתי פוסט קטן עם צילום של עוגה שאפיתי ,אתם יודעים לכבוד שבת. כתבתי שם: "ואת מי אתם פינקתם היום?" וחשבתי הרבה על המילה הזו "לפנק". המילים "לפנק, להתפנק, פינוקים, מפונק" קיבלו כל מיני תפניות בחיי, לאורך השנים. כמובן ששורש הכל, תמיד מתחיל, איפה אם לא, בבית?! אבא שלי, איש יקר ואהוב, מאוד יקה :)... שגדל כבן יחיד בבלגיה, לזוג הורים מאוד...יקים,אלא מה... (סבי וסבתי נולדו וגדלו בגרמניה והיגרו לבלגיה בצעירותם). סבי וסבתי, הכירו בגיל מאוחר יחסית, והיו very late bloomer, בטח לפני 80 שנה. הם נישאו כשהיא היתה בת 34 והוא בן 48.... עכשיו תדמיינו ילד גדל בבית כזה, עם פער דורי מאוד גדול, מנטליות של הקפדה על סגנון דיבור, אכילה, לבוש. הכל היה חייב להיות טיפ טופ ומה גם שלא היו עוד אחים ואחיות, ככה לאזן קצת ולעשות בלאגן... אני חושבת שתקופת הFUN הכי גדולה של אבא שלי, באופן פרדוכסלי, היתה דווקא בזמן שהסתתרו במלחמת העולם השניה, בכפר קטן בדרום צרפת, שם הכיר עוד כמה ילדים יהודיים בני גילו איתם יכל להשתובב מעט. אימו, סבתי ז"ל (שעל שמה אני קרויה), נפטרה ממחלה קשה כשהיתה בת 54 , ואבי שהיה אז בשנות ה20 שלו, נשאר לחיות עם אביו, סבי, איש רהוט,אלגנטי וכן..מאוד קפדן. כך הם חיו יחד (עם סוכנת בית שבישלה והגישה להם כל יום ארוחה בת 3 מנות כולל, כמובן קומפוט לקינוח) עד שהפציעה אימי לחייו, צעירה ישראלית חצופה בשיעור תנ"ך בבריסל והפכה את עולמו. אבל זה כבר לפוסט אחר. לימים, כשאני בת שנה, הם עולים לארץ וכאן מגדלים אותנו, אני הבכורה ואחריי עוד 2 אחיות ואח. אחת האמונות הכי מרכזיות שגדלתי עליהן, היא איך צריך לגדל ילדים. וכמובן שהן קשורות ב...לפנק. "במקום להתפנק - תתמודד", "ילדים מפונקים הם ילדים שלא יצא מהם הרבה", "הורים מפנקים -מקלקלים את ילדיהם" ועוד כיוצא בזה. עכשיו,אני הבכורה. ומה מקבל הבכור? נכון, את הנזיד אולי המובחר אבל גם המרוכז ביותר... כלומר, את כל האמונות בתרכיז שההורים שלו קיבלו מההורים שלהם.... שלא תבינו אותי לא נכון, קיבלתי טונות אהבה, והייתי ילדה דומיננטית ודעתנית,אבל מפונקת ,לא הייתי... "קיבלת חינוך טוב" אמר תמיד אבי, בגאווה. והוא כמובן התכוון ש "אנחנו לא פינקנו אתכם". זו אגב, תחנה מאוד חשובה בדרך שלי. היא לימדה אותי להתמודד עם קשיים, להיות נחושה, להלחם על האמת שלי. יחד עם זאת- אני חושבת שהיא הקשתה את ליבי. וכשהלב שלך קשה וקשוח עם עצמו את גם קשה כלפי אחרים. את אמונת ה"ילדים מחונכים הם ילדים לא מפונקים" אומנם מיתנתי, אבל בהחלט זה עבר כחוט השני בגידול כל 4 ילדיי. עכשיו,למה אני מספרת לכם את כל זה. כי ברבות הימים אני מבינה משהו חשוב. יש הבדל גדול בין לשים לילד גבולות, לתת לו השראה לעצמאות, לתת לו להתמודד, לתת לו ליפול ולכאוב ולבכות וללמד אותו להקשיב ולתת כבוד ולהיות סובלני וסבלני לזולת, לבין- לפנק.
אז מה זה פינוק היום בשבילי? הנה מחשבה מצחיקה ואפילו יצירתית שעלתה לי אתמול. מכירים Panko? אתם יודעים הציפוי היפני שעושים איתו בלילות ושנצילים ריחניים? כשהבן שלי רוצה "פינוק" הוא מבקש כזה שניצל. עכשיו, חשבתם פעם על הקשר בין המילה "לפנק" לבין "פנקו" ???? משעשע, אבל בעיני, מדויק. כשאת שמה את הציפוי הזהוב, ומטגנת וריח מגרה כזה מתפשט בבית, את בעצם מגישה לילד שלך לא שניצל -אלא - א ה ב ה . אהבה על מגש, שעוטפת את הלב ומצפה אותו בציפוי פריך ונעים שמחמם ומרגיע וגם אומר "אני אוהבת אותך ".
למדתי לפנק את עצמי ולמדתי לפנק אחרים. זה לא היה אוטומטי, התאמנתי ואני עדיין מתאמנת כל יום על השיעור הזה.
אז את מי תבחרו לפנק היום? אולי קודם כל את עצמכם?
