בשבוע שעבר סיימתי כמה תהליכים רבי עוצמה עם שכבת הנהלה של אחת החברות איתן עבדתי. זה היה תהליך ממושך, מאתגר, פותח ראש ולב. מפאת החיסיון לא אחשוף כמובן את שם החברה, אך אומר זאת: פגשתי אנשים יצירתיים, אמיצים, שעשייה ומשמעות היו חלק בלתי נפרד מהווייתם. הם גם היו עייפים, לעיתים חרדים, מבולבלים, טרודים, שחיפשו כבר את השקט. היה שם את הכל. פשוט כי הם היו ועודם
אנושיים.
כששאלתי במפגשי הסיום אם יוכלו במילה אחת (כן, מאתגר) לומר מה הם קיבלו בתהליך האימוני-
קיבלתי 2 מילים שבעיני משקפות את המהות של התהליך האימוני:
1. כוח- במובן של תמיכה, עידוד, העצמה, הכלה ואפשור (מאנגלית enabling)
2. פרספקטיבה –יכולת להתגמש, לראות אופציות נוספות, לקבל פרופורציות ולעיתים אפילו להתרחק מעט בכדי לקבל החלטות מושכלות.
המילים הללו משמעותיות ביותר עבורי. הן מסמלות את הדרך המיוחדת שלי, בה בחרתי ללוות אנשים. דרך שנותנת כוח, עוצמה ושמאפשרת לאדם מולי פשוט להיות, ופרספקטיבה שמגלמת בתוכה יצירתיות, גמישות ויכולת חדשה לפרש את העולם סביבנו לטובת חיים שלמים ואיכותיים יותר.
אז כן, זו פרידה, וכמו בכל פרידה יש עצב וההתרפקות על הזיכרון ויש גם שמחה, שמחה לקראת הבאות.
