אני חושבת על כמה לא מיקרי שבמוצא"ש האחרון יצאנו רפי ואני עם קולגה שלו שהגיע לביקור עבודה משיקאגו.
בחור חביב, אמריקאי לכל דבר.
שאלתי אותו לכמה זמן בא מתי אמור לחזור.
ענה שביום שלישי בערב הטיסה שלו חזרה.
חשבתי לרגע והגבתי בשלוף.
"אהה אתה חוזר בערב יום הזכרון "(on our Memorial day)...
הוא הביט בי לרגע משתהה... ואמר:
"Oh yehhh, we have a memorial day as well"
לקחתי אוויר. הרבה אוויר ואמרתי לו: (בתרגום חופשי)
"כן, נכון גם לכם יש יום הזכרון לחיילים שלכם, אלא שאני יכולה לומר לך שליום הזה יש משמעות מאוד שונה בין 2 התרבויות שלנו. ככה לפחות זו החוויה שלי, אחרי שחייתי בקליפורניה 5 שנים"
הוא חייך במבוכה קטנה ואמר "בשבילנו זה בעיקר יום חופש"
"וקניות" הוספתי "הרבה קניות. זה יום עם הדילים הכי טובים ".
חתמתי בחיוך את השיחה ולא יספתי.
אבל הרבה היה על ליבי מאז.
אני ל א מ כ י ר ה א ף מ ד י נ ה
ב ע ו ל ם ,
שנותנת משמעות עמוקה כל כך לזכרון.
והזכרון כאן הוא לא רק מילה,
הזכרון הוא זכר,
הזכרון אלו הם רגעי המציאות הקטנים שנארגים במהלך חיינו,
הזכרון הוא שיעור, למידה,
הזכרון הוא פתח לבחינה מחודשת של מה שהיה
וגם
הסתכלות מפוכחת על העתיד שלי. שלכם שלנו.
"זיכרון של אושר כבר איננו אושר; זיכרון של יגון הוא עדיין יגון."
(ג'ורג ביירון)