נתינה

אתמול בצהריים הנייד מצלצל. אני עונה.

"שלום יש לי זר בשבילך, מה הכתובת?"

אני מהססת, שלא לומר חושדת. אין לי לא יומולדת ולא יום נישואין. סתם יום חולין

השליח נוקב בשם.

אני מופתעת בגדול.

הזר המהמם שבתמונה נשלח עם המילים החמות המצורפות מבחורה מקסימה ומיוחדת במינה, אותה הכרתי כאן, בעולם הווירטואלי ולקחנו את זה צעד אחד קדימה אל העולם האמיתי ונפגשנו לקפה השבוע.

היתה פגישה מעניינת, מסקרנת ואפילו מרגשת. לשתינו.

לקראת סוף הפגישה, היא אומרת:

"נתת לי כ"כ הרבה בפגישה הזו, שאלת שאלות משמעותיות, שמת לי מראה, נתת טיפים ועודדת אותי. הרגשתי מאוד מהר שאת פשוט 'רואה אותי', את הבנת אותי. מה אתן לך חזרה?" שאלה

חייכתי ואמרתי "כשנפרד תדעי"

בסופה של הפגישה שאלתי "מה קיבלתי ממך בפגישה הזו, לדעתך?"

"לא יודעת", ענתה," לא נתתי לך דבר..."

"נתת לי את החוויה הזו, של הסיפוק והשמחה שבנתינה. הידיעה שיש לי מתנה והיא לא מתכלה, להיפך היא מתחזקת ככל שאני פוגשת אנשים, מניעה אותי להמשיך ולתת. הרי קיבלתי מתנה ואני צריכה להעביר אותה הלאה..."

התחבקנו בהתרגשות ונפרדנו.

אתמול קיבלתי ממנה את הזר הזה.

תודה לך מ. יקרה.

ומחר בערב?

חג *****מ ת ן –ת ו ר ה *****

חג של נתינה.

יש לכם מתנה? תעבירו אותה הלאה. זה ישתלם לכם...

חג שמח!