רובינו מצפים ל CLIMAX, לשיא של האירועים בחיינו...
ליום ההולדת
ליום החתונה
ליום הגירושין
ליום הלידה
ליום שאחרי הדיאטה
ליום המפגש הגורלי
ליום הנסיעה
ליום החזרה
ליום החג
ליום הכיף
ליום שישנה את חיינו, שלאחריו הכל יראה אחרת…
אז לכמה מבינינו היום שאחרי הוא יום רגיל, שבלוני, אפרורי משהו, יום שאין בו לא הוד ולא הדר… סתם יום של חול ?!
אתמול היה יום הכיפורים.
כמה בלוגים, פוסטים והגיגים חגיגיים היו ברשת על סליחות וחרטות (חארטות ?! ), חיבור לאלוהים/ לטבע/ ליקום/ לחברים/ למשפחה/ לעצמנו/ לשקט…
ואז היום הזה הסתיים, שיאו עבר, והרעש חזר. צפירות המכוניות, צלצול הטלפונים וצרצור הוואטס-אפים…אתם יודעים, השגרה.
אתמול בלילה ישבתי ועשיתי לעצמי רשימה. רשימה פרטית, רשימה איך אני רוצה שהשנה הזו תראה. שנה של שיאים קטנים, אדוות זעירות שאולי חלקן לא יהיו מורגשות , אך אני אדע על קיומן.
אני רוצה ועושה שבשנה הזו בכל אחד מ 365 הימים האלה יהיה לי שיא קטן או גדול , שבכל יום אומר- עשיתי צעד נוסף במסע שלי.
שנה מופלאה!
Comentários