מכירים את אלו שתמיד, אבל תמיד מאחרים?
בדקה? בחמש דקות? בעשרים דקות?
כשג. היתה מגיעה אליי לפגישה, תמיד היה סיפור. סיפור ה"למה איחרתי ואיך אני צודקת אבל ממש מצטערת"
פעם הילדים, פעם הפקקים ,פעם התידלוק , פעם שכחה את הנייד בבית ופעם כי לא מצאה מה ללבוש (אמיתי)...
וזה לחלוטין לא היה הנושא שעליו היא באה להתאמן ,כן?!
באה להתאמן על מערכות היחסים בחיים שלה- במקום העבודה, בזוגיות,עם ההורים. תמיד יוצאת בהרגשה ש"דפקו אותה, ניצלו אותה,לא ראו אותה".
באחת הפגישות לאחר רבע שעה של תלונות ושחרור כעס בנוגע לכמה דמויות בחייה אני שואלת אותה:
"תגידי, מאיפה את חושבת זה מגיע ,שאת חווה כאלה יחסים?"
"אני לא יודעת, בחיי...אני נותנת את כל כולי ואף אחד לא מעריך את זה"
"כי, מה הציפייה שלך?"
"שאם אני נותנת ללא גבולות, בלי לעשות חשבון, אני מצפה שיחזירו לי באותה מידה"
"מה זה נותנת ללא גבולות" אני שואלת
"זה אומר אם למשל ביקשו שאכין עוגה למסיבה ,אני מביאה גם פשטידה וסלט, אם אחותי ביקשה 500 ש"ח הלוואה, אני נותנת לה 700, אם הבוס בעבודה ביקש שאשאר שעה לסיים את המצגת, אני נשארת עוד שעתיים, את יודעת, אני בנתינה מכל הלב, בלי גבולות, בלי לעשות חשבון ,ככה אני מאמינה שצריך להיות".
"אני שומעת שאת כן עושה חשבון...." אני אומרת
?
"אמרת שאת מצפה שהם יחזירו לך באותו סוג של נתינה...זה חשבון ואפילו התחשבנות"
" תראי רותי ,אני בנאדם של נתינה וכשאני בזה, אני טוטאלית"
"מה זה ,בעצם, מאפשר לך?" אני שואלת
---------
"זה מאפשר לי להיות משמעותית"
"מה זה 'להיות משמעותית' מבחינתך?"
זה אומר שיש לי השפעה, שאנשים זוכרים אותי, רוצים את קרבתי, מעריכים אותי
"ואז כשאת "בנתינה ללא גבולות", את מה?"
"אני משמעותית מאוד", היא מחייכת חיוך גדול
"אני מבינה את המניע שלך" אני אומרת
"עכישו בואי ניקח עוד נקודת מבט, תגידי,חשבת פעם על הצד המקבל ?"
היא שותקת.
"דמייני מצב שבו מולך אדם שלא מפסיק לתת לך, שאין לו גבולות ובסתרי ליבו הוא בעצם מצפה שתחזירי לו. איך זה יגרום לך להרגיש?? האם את באמת חושבת שכולם נהנים/רוצים/ מבקשים קירבה לאדם שנמצא בנתינה ללא גבולות וגם מצפה שיחזירו לו?!!"
היא נאלמת דום.
"אף פעם לא חשבתי על זה כך" היא אומרת,
אני ממשיכה.
"כן אני יודעת" אני אומרת "אם היית רואה את זה אולי היית בוחרת להתנהג אחרת. אני רוצה להאיר לך עוד נקודה ,ברשותך,אנחנו נפגשות כבר חודש ובכל שבוע ,את מאחרת, איך לדעתך זה מתקשר לנושא שעליו אנחנו מדברות?"
"באמת לא יודעת"
"תגידי,מהם המאפיינים של מפגש בין 2 אנשים? מה הדברים הכי בסיסיים שיהיו שם?
"שיסכימו להפגש ושידעו איפה נפגשים ומתי "
" נכון" , אני אומרת" זה מגדיר הסכמה גם למקום וזמן. יש עוד פרמטרים שיכולים להתווסף כמו מטרת הפגישה, אורך הפגישה וכו', אבל לצורך העיניין המיקום והזמן מציבים בעצם נקודת התחלה שיש בה הסכמה בין 2 הצדדים, מסכימה?"
"כן"
"יופי, עכשיו תאמרי לי מה המשותף לנתינה ללא גבולות כפי שאת מגדירה אותה והגעה לפגישה באיחור?"
היא משתתקת וחושבת.
"גבולות "
"תסבירי", אני עונה
-"כשאני מאחרת לפגישה זה אומר שאני לא עומדת בהסכם לגבי הכללים הבסיסיים של המפגש,שזה הזמן שקבענו. וכשאני נותנת בלי חשבון ובלי גבולות (כסף,אוכל,את הזמן שלי), אני לא שמה גבולות לנתינה שלי ואז אני מצפה מהצד השני שיסכים "לתנאים של הנתינה שלי", למרות שהוא לא באמת הסכים".
"נכון" אני אומרת ויש כאן עוד דבר-
"כאשר את מאחרת לפגישות איתי, את מפרה את ההסכם שלנו כי את מניחה שכמו שעבורך הזמן הזה הוא לא פרמטר חשוב, כך הוא אינו חשוב עבורי. ובהזדמנויות אחרות, כשאת נותנת לאחרים בצורה טוטאלית, את שוב מניחה שזמן/כסף/מאמץ שאת נותנת שווים אותו משקל גם בעיני האחרים ואז מה התוצאה שאת מקבלת?"
"אני כועסת, פגועה, מושפלת וכשאני מאחרת לך- מרגישה קטנה ולא אחראית"
"עד כמה זה רחוק מ"להיות משפיעה"?
"וואי ! זה רחוק מאוד. זה להיות מושפעת, זה ההיפך של משפיעה. הבדל עצום"
אני מביטה בה ושומעת את ה"קליק". זה היה האסימון שנפל.
אני ממשיכה:
"האמונה שלך היא -'כשאני ללא גבולות- אני משפיעה',
זו אמונה שגויה שמחבלת לך במערכות היחסים,שמביאה לך תוצאות של סבל וכאב וכעס ולהרגיש קטנה.
זה הרי לא באמת האנשים ש'עושים' לך את זה.
ביום שבו תבחרי אמונה חדשה כמו:
'כשאני מכבדת את עצמי ,את הגבולות שלי ושל הסביבה שלי - אני משפיעה'
אז גם תדעי שלהביא עוגה אחת,נהדרת למסיבה של חברה, היא אמירה של טוטאליות ושל נתינה.
ומאותו רגע, תתחילי למדוד את התוצאות שלך מחדש!
"לפעמים האהבה שלך קשוחה" היא מחייכת.
"יש מצב" אני עונה בחיוך גדול,"נראה לך שהיתה דרך אחרת לגרום לך להיות כאן בזמן בשבוע הבא??"
**********************
"כדי לשנות אדם יש לשנות את תפיסתו את עצמו." (אברהם מאסלו)