אתמול, בזמן שיחת חולין עם חברה היא זרקה את המשפט הבא: "לא פעם יוצא לי להרהר בעובדה שאני צריכה כבר לבחור בין איזור הנוחות שלי לבין קריירה" . שאלתי אותה למה הכוונה "איזור הנוחות" שלה. "אני נמצאת כבר 7 שנים במקום שנעים לי בו, מעריכים אותי, יש לי בו חברים, משכורת טובה, זה מאוד נוח" "מממ "אמרתי "ואת מאותגרת?" "כל יום מחדש" "מעניין לך?" "מאוד", ענתה. "ולמה איזור הנוחות שלך, סותר לך בראש את המושג קריירה?" שאלתי. "כי 7 שנים באותו מקום, בהגדרה של קריירה, זה יותר מידי. צריך להתקדם הלאה" "צריך? מי אמר שצריך? וחוץ מזה, האם התקדמת בתוך ה 7 האלו? האם את באותה נקודה בה היית לפני 7, 5 או 3 שנים? האם את עדיין מרגישה בהתקדמות?" "ברור שהתקדמתי, כל הזמן יש אתגרים חדשים" "אז מי זה שהגדיר ואמר ש 7 שנים באותו מקום עבודה, זו לא התפתחות של קריירה?" "ועוד דבר"- אמרתי לה, "אני לא פעם מספרת לאנשים שקריירה (CAREER) בהגדרה שלה היא מושג שמתאר תנועה מנקודה X לנקודה Y. ממנה הרי נולדה המילה CAR... אי לכך קריירה היא בעצם המסע המטפורי שלנו להגשמה וצמיחה. האם את מרגישה שאת עדיין צומחת? גדלה? בעלת ערך וסיפוק ממה שאת עושה?" "לגמרי" אז נדמה לי שאת כבר מבינה שההרהור שלך קשור יותר "למה אחרים אומרים שצריך להיות, מאשר השאלה המהותית האם הגיע הזמן לשינוי?"
אני מאמינה ששינויים זה מושג שיש להתייחס איליו ברצינות ובעדינות. לפעמים שינוי חשיבתי קטן יעשה את כל ההבדל. תחשבו על זה.
