כשנולדתי, בין שאר המתנות שהתקבלו, היה גם את “יומן התינוק” (יש כזה מוצר היום?!) זהו בעצם יומן שעוקב אחרי התפתחות התינוק- כמה הוא גבה, כמה עלה במשקל, כמה שיניים צמחו לו, מה הוא כבר עושה בגיל חודש, 3 חודשים, מתי התחיל לצעוד וכמובן– אלו מילים הוא התחיל לומר ויותר מכך- המשפטים והחוכמות שלו. בסך הכל זה ספר די משעשע והיום מאוד מעניין לראות איך אמי דאגה למלא בקפידה את כל הקטגוריות ולבדוק שההתפתחות שלי ”נורמלית” לבני גילי.
כשהייתי בת שלוש אימי כותבת: ”רותי התערבה בשיחה בין ההורים כשציינו שמכרה מסוימת היא ממזרה. ’למה אתה אומר על רחל שהיא ממזרה?’ אמרה רותי, היא מותק“….
מאוד אהבתי לקרוא את הקטע הזה לילדיי, עם חיוך רחב “תראו, איזו אמא חכמולוגית הייתה לכם…דאגה להציג את עמדותיה גם אם לא נשאלה לגביהן”… זה בהחלט משעשע כשילד בן 3 אומר מדויק את אשר על ליבו.
ומה לגבינו המבוגרים?
לומר את האמת...
אומרים שילדים וכלבים תמיד רואים ומריחים את האמת. אי אפשר להסתיר מהם דבר. העניין הוא שילדים לא רק רואים ומרגישים הם גם מדווחים על כך. הם אומרים בדיוק את מה שהם מרגישים.
אנחנו מלמדים אותם “לא יפה להגיד כאלה דברים”, “זה לא מנומס”, “תשמור בלב” אלו הם דעות ואמונות שאיתם אנחנו גדלים והופכים לאנשים שלא מעזים לומר לאחרים את הדברים האמיתיים, את מה שאנחנו באמת רואים ומרגישים. אנחנו שומרים. בראש. בלב. בבטן. אנחנו “מטפלנים” (מלשון טפלון כמו המחבת) את היחסים שלנו עם החברים שלנו, הקולגות שלנו, בני הזוג שלנו ואפילו עם הילדים שלנו. למה?
מספר סיבות:
1. מתוך האמונה שאם נאמר את האמת, במקרה ובו ה”אמת” שלנו נתפסת בעיננו כחדה וביקורתית, פעולה זו תפגע באחר.
2. מתוך אמונה כי יקשה על האחר להכיל אותה.
3. מתוך החשש שפעולה זו תגרום אולי לדחייה שלנו והאחרים יפסיקו לאהוב אותנו.
ומה במקרה ובו ה”אמת” שלנו נתפסת בעיננו כפרגון ותמיכה?! או אז אנו חוששים שזה “ינמיך אותנו” בעיני האחר.
תגידו לי-
כשאנחנו “מטפלנים” ולא אומרים את האמת –אנחנו לא פוגעים בהם?!
אני אומרת שכן. אנחנו פוגעים בהם משום שאנחנו מונעים מהם שירות שעשוי לקדם אותם. הם הרי החברים/הקולגות/בני הזוג והילדים שלנו, לא?!
המחיר
בעבודתי, כמאמנת אני נתקלת רבות באנשים שנמנעים מלומר את האמת מהסיבות האלה, על כך הם משלמים מחיר כפול:
הראשון- הם נשארים עם הדיסוננס הזה הפנימי שגורם להם לרגשות אשם.
השני- הם חווים ריחוק מאנשים יקרים להם בגלל חוסר האותנטיות שלהם.
אז איך אפשר לנהוג אחרת?
בעיני- לא להניח הנחות!! אנחנו מניחים שאנחנו יודעים מה הצד השני יכול או לא יכול להכיל/לקבל.
אנחנו מניחים שהוא יפגע “כי אנחנו הרי מכירים אותו, הוא ייקח את זה קשה” או “זה גדול עליה לומר לה שאני מחבב/אוהב/זקוק לקרבתה”
ולכן אני ממליצה- תשאירו את ההחלטה בידיים של הצד השני !
תאמרו/תשקפו את האמת שלכם או בשפה האימונית, “תנקו” (Clearing), עם שלושה סייגים חשובים:
א. אחרי ששאלתם בכנות האם מוכנים לשמוע את דעתכם/האמת שלכם
ב. עשו זאת ללא האשמות, ללא רעל ו/או ציניות
ג. תוך מטרה להביא שיפור כפי שהוא נתפס בעיניכם.
ממליצה לכם לנסות. מקסימום זה יצליח :) אתם עשויים לקבל תוצאות שיפתיעו אתכם.
Comments