כולנו מכירים את הצמתים בחיים שהם נקודות על ציר הזמן ההיסטורי: לאן נתגייס?מה נלמד? היכן נלמד?להתחתן? להתגרש?
אבל צמתים הם לא רק נקודות על ציר הזמן, צמתים הם להשקפתי, מצב תודעתי שבו אנחנו עוצרים ואומרים: "הדרך הזו שבה צעדתי מרבית חיי כבר לא עובדת לי, לא משרתת אותי יותר, מהי הדרך החדשה שלי?"
רובינו "חיים את החיים", חיים את השגרה,את ההרגלים והסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו הוא ש "הרוב טוב" ו"שלא יהיה יותר גרוע"...
אולי קשה מידי פעם בעבודה: בוס לא מפרגן, משכורת לא מתגמלת, שעות עבודה ארוכות ולחוצות .
אולי יש חריקות בתחום הזוגי: בן זוג לא נוכח, חוסר תקשורת כנה וזורמת, בדידות.
אולי יש חריקות בתחום המשפחתי: תקשורת לקויה עם הילדים שלנו, ההורים שלנו, אנחנו מרגישים שאנחנו לא מובנים...
אולי בתחום הכלכלי: תחושת מחסור תמידית, חשבון בנק באוברדרפט קבוע והרגשת חנק...
ועדיין... אנחנו נשארים במקום הזה.
איך משהו משתנה?
כאשר יום אחד הכאב הוא קשה מנשוא או אז
אנחנו אומרים :"זהו, נמאס!! לא מתאים לי יותר להיות:
"עצובה/ כועסת/ מדוכדכת/ מרירה/נתונה למצבי רוח/ מושפעת ממה שאחרים חושבים עליי/ תוקפנית/ לשים את עצמי תמיד בסוף הרשימה/ להיות בזוגיות ולהרגיש בודד /לחיות בסטרס בכדי שהכל יהיה מושלם/ לחיות עם מסכה תמידית ש"הכל בסדר" כשבפנים הכל ריק/ לקום כל בוקר לעבודה שאני שונא" ועוד ועוד... היריעה קצרה מלהכיל את הרגשות והתוצאות הלא רצויות שאנשים חווים בחייהם.
מנסיוני אומר לכם דבר אחד- אדם הנכנס לתהליך של התפתחות אישית ואימון תודעתי ומעשי יוצא ממנו אדם משופר. אני רואה את זה בשפת הגוף, בצורת הישיבה ,בזקיפות הקומה, בסגנון הלבוש, בשפה, וכן...תרשו לי... גם באור בעיניים.
אסיים בקטע מתוך מכתב תודה שכתבה לי מתאמנת בתום תהליך בו ליוויתי אותה:
"אחרי כמה שבועות, 10 מפגשים, אני יכולה להגיד לך שהתהליך שחווינו ביחד שינה אותי לחלוטין.
למדתי להכיר את עצמי, את החוזקות, החולשות, היכולות שלי. הבנתי המון דברים על עצמי, על ההתנהגות של וההשלכות שלה, נהייתי יותר חזקה, יותר שלמה, יותר בטוחה"
הבחירה לבחור מחדש היא בידכם.
