"בכל שנה שעוברת עליי, אני משוכנעת יותר ויותר שהבזבוז הגדול בחיים טמון באהבה שלא הענקנו, בכוחות שלא ניצלנו, בזהירות האנוכית שאינה מוכנה לסכן דבר, ואשר בניסיונה להתחמק מן הכאב מחמיצה גם את האושר" (Mary Cholmondeley) משפט נצחי שאומר בעיני הכל על החיים. כשקראתי את המשפט הזה סיקרן אותי מאוד לדעת מי עומד מאחוריו. מרי צ'ולמונדלי היתה סופרת ויקטוריאנית (June 1859 – July 1925), שגדלה בבית עם אבא כומר, אמא חולנית ועוד 7 אחים ואחיות באיזורים הכפריים של אנגליה. היא כתבה מגיל מאוד צעיר, היתה חולת אסתמה, וזמן האיכות שלה עם אחיה היה - לקרוא ולספר להם מסיפוריה. אחד המשפטים הכי חזקים ומצמררים שהיא כתבה ביומנה על עצמה היה: "איזה תענוג ועניין יהיה לי בחיים לכתוב ספרים... ואם לא אתחתן (כי במקרה הטוב זה כמעט בלתי אפשרי, כי אין לי יופי ולא קסם) אני רוצה שיהיה לי עיסוק שימלא אותי מלבד חובות הבית". מרי בעצם הגשימה את הנבואה שחזתה לעצמה. היא מעולם לא נישאה ונפטרה בגיל 66 בבית בו חיה עם אחותה. ניסיתי להבין את חייה של מרי לאור המשפט האלמותי אותו אמרה. חשבתי וחשבתי ואז - זה מה שהבנתי: בשביל מרי, החיים במלואם היו - עצם הכתיבה ו"לידת" הספרים שלה. בשבילה האהבה שהעניקה -זו אהבתה ומסירותה להוריה ולאחיה. הכוחות המנוצלים שלה- כשרון הכתיבה והביטוי שלה. המוכנות לסכן - זו העובדה שכתבה בציניות ובביקורת על חיי הכפר באנגליה, על הצביעות והעמדת הפנים, על מיניות, תשוקה והרצון שלה כאשה לבטא את עצמה, שעמדו בניגוד מוחלט לנורמות באותו תקופה.
Comments