נו באמת איך?
איזו מין שאלה זו...
פשוט (?!) חוזרים... :)
קובעים פגישת אימון בסקייפ ב 8 בבוקר שאחרי הנחיתה,
לוקחים אוויר,
מדליקים ת'מזגן (חובה!),
מנגבים את שכבת האבק הדקה שדבקה בחדר,
מתיזים מסביב איזה בושם טוב שהבאתי (אמיתי),
מתאפרים,
מחייכים
ויודעים
שהטוב עוד לפני.
מילאתי מצברים,
נטענתי.
צעדתי ברחובות, ראיתי אנשים שונים ומשונים,
נפעמתי, שתיתי, אכלתי, צחקתי, בכיתי, התרטבתי (בגשם ובלחות),
תדלקתי.
עכשיו אחרי שעברתי טיפול 10,000,
אני יכולה לחזור לדרך,
לכביש הפתלתל,
לצומת הלא מתוכנן,
למהמורות,
לאספלט הלוהט,
לאור האדום שמתחלף בפתאומיות,
ולנוף האינסופי של אנשים וחוויות איתם אני עושה את הדרך לחיים מיטביים יותר.
עכשיו, כשאני חושבת על זה בעצם...
איזו זכות ענקית יש לי לקרוא לזה
"עבודה".
פרספקטיבה אהובתי.
